נתחיל בווידוי:
אולי שמתם לב, שלאחרונה לא פרסמתי מתכונים חדשים.
עד כה התמקדתי בקינוחים מושחתים, קרמיים, ובעיקר בכאלה עם כמויות לא מבוטלות של סוכר וחמאה; כאלה שאתם, וגם אני, מאוד אוהבים לאכול.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא, שקינוחים מהסוג הזה לא יישארו על השולחן עוד הרבה זמן (תרתי משמע).
טבעונות, אוכל נא, דיאטת מיצים ודיאטת פלאו, הם רק קומץ מהטרנדים האחרונים בתזונה, וכמו כל טרנד אחר, זה חולף, לא מתאים לכולם, ובטח לא משהו שאפשר להתמיד בו לאורך זמן. יחד עם זאת, המסקנה המתבקשת היא, שתזונה ממוצעת, כפי שאנו רגילים אליה כיום, הולכת להשתנות.
בעיני, אכילה מאוזנת היא הדבר הבא, והדבר שאחריו. הכוונה היא כמובן לצריכת מזונות שטובים לנו, והמעטה במזונות שעושים לנו קצת פחות טוב.
תמיד הייתי מאלה שפזלו לשולחן של הרזונת במסעדה, ואמרו בשקט: "למה לחפש תחליף דיאטטי לעוגת גבינה? לא יקרה כלום אם תאכלי עוד קצת קלוריות פעם ב..". בטטות ואבוקדו בעוגה? מה זה השטויות האלה?! ירקות לא צריכים לככב בעוגה שלי".
העניין הוא שלמעשה, הסתכלות רק על הערך הקלורי של המזונות שאנו אוכלים היא טעות. אילו היה מדובר רק בכמה קילוגרמים עודפים, מילא, אבל מדובר לא באכילה בלבד אם כי באורח חיים שמשפיע עלינו ביומיום, ולא רק מבחינת קלוריות. אז לקח קצת זמן, אבל עכשיו אני מבינה על מה כל "המשוגעים" האלה מדברים (טוב נו, יש הרבה משוגעים. אני מתכוונת לשפויים שבהם:)
נ.ב- כבר בשנה שעברה אגב, כתבתי פוסט על חשיבות הקריאה של תוויות מזון, שבדיעבד היה הפוסט הראשון בהכוונת הבלוג לאפייה בריאה.
בעודי עוברת בין דפי אינטרנט עם מתכונים לחג, אני רואה שוב את אותן העוגות. יפות וטעימות ככל שיהיו, הן אותו הדבר. אותם הטעמים, אותם המרכיבים, וללא השראה רבה מדי. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוכלת קינוחים באופן יומיומי. המשמעות ברורה: קינוחים הם בהחלט חלק גדול מהתזונה שלי. ואם אתם אוכלים משהו מתוק פעם בחודש, אתם כנראה לא נמנים בין הקוראים שלי, ואני מדברת לעצמי..
אין זה מספיק לשמור על תזונה נכונה כשזה נוגע לארוחות, ובה בעת, להתעלם מחלק גדול ממנה-הקינוחים. יש בי מעין קונפליקט פנימי שמתרחש בין שני קינוחים: האחד נראה כמו פחזנייה, ומזכיר לי את המחויבות שלי אליכם. הפחזנייה היא זאת שמזכירה לי שעליי להמשיך להמציא קינוחים מושחתים שכולם אוהבים. והשני, נראה כמו עוגת גזר מקמח כוסמין (אם נניח לרגע שלקמח כוסמין יש מראה יוצא דופן) ומזכיר לי את מה שכולנו אוהבים לשכוח: אי אפשר להמשיך לאכול כפי שאנחנו אוכלים היום.
עכשיו, האתגר שלי הוא לא לפרסם עוד עוגת גבינה/שוקולד, אלא עוגה שתהייה טעימה לכם, ולא תרגישו כל כך אשמים כשתאכלו אותה. מבחינתי, האתגר הגדול הוא להמציא עוגה עם אבוקדו/בטטה/סילאן/כוסמת, וכו', שתרצו לחזור אליה, ולא עוד עוגת גבינה עם גבינת שמנת בשינוי אדרת.
חשוב לציין: אינני מנסה להפוך כל קינוח לקינוח בריא, כי יש קינוחים שטעימים בדיוק כפי שהם. הפיכתם למשהו אחר פשוט לא תעבוד. חלקם האחר כן יעברו את "ההמרה" בצורה טובה, ובמתכונים האלה, אשמח לשתף אתכם.
שימו לב לסביבתכם: מאמרים, תוכניות טלויזיה, ספרים, תזונאים ושאר העולם מתחילים להבין שהקינוחים שלנו צריכים לעבור מהפכה. קינוחים בריאים יותר יהפכו ליותר ויותר פופולריים ונגישים, ואני שמחה שאני מצטרפת לאתגר.
נ.ב-היום מצאתי מאמר דעה קצר על כך שבלוגרים מחויבים לכתוב מתכונים מתוך מודעות לערכים התזונתיים של מה שהם מפרסמים, ועל כך שקרוב ל- 100%(!) מהמתכונים שהם מפרסמים מכילים כמויות אדירות של סוכר ושומן. אז מה דעתכם? האם הבלוגרים באמת מחויבים לתת על זה את הדעת, או לפחות לייחס לזה משמעות כלשהי, במיוחד מובילי הדעה שביניהם?
אולי שמתם לב, שלאחרונה לא פרסמתי מתכונים חדשים.
עד כה התמקדתי בקינוחים מושחתים, קרמיים, ובעיקר בכאלה עם כמויות לא מבוטלות של סוכר וחמאה; כאלה שאתם, וגם אני, מאוד אוהבים לאכול.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא, שקינוחים מהסוג הזה לא יישארו על השולחן עוד הרבה זמן (תרתי משמע).
טבעונות, אוכל נא, דיאטת מיצים ודיאטת פלאו, הם רק קומץ מהטרנדים האחרונים בתזונה, וכמו כל טרנד אחר, זה חולף, לא מתאים לכולם, ובטח לא משהו שאפשר להתמיד בו לאורך זמן. יחד עם זאת, המסקנה המתבקשת היא, שתזונה ממוצעת, כפי שאנו רגילים אליה כיום, הולכת להשתנות.
בעיני, אכילה מאוזנת היא הדבר הבא, והדבר שאחריו. הכוונה היא כמובן לצריכת מזונות שטובים לנו, והמעטה במזונות שעושים לנו קצת פחות טוב.
תמיד הייתי מאלה שפזלו לשולחן של הרזונת במסעדה, ואמרו בשקט: "למה לחפש תחליף דיאטטי לעוגת גבינה? לא יקרה כלום אם תאכלי עוד קצת קלוריות פעם ב..". בטטות ואבוקדו בעוגה? מה זה השטויות האלה?! ירקות לא צריכים לככב בעוגה שלי".
העניין הוא שלמעשה, הסתכלות רק על הערך הקלורי של המזונות שאנו אוכלים היא טעות. אילו היה מדובר רק בכמה קילוגרמים עודפים, מילא, אבל מדובר לא באכילה בלבד אם כי באורח חיים שמשפיע עלינו ביומיום, ולא רק מבחינת קלוריות. אז לקח קצת זמן, אבל עכשיו אני מבינה על מה כל "המשוגעים" האלה מדברים (טוב נו, יש הרבה משוגעים. אני מתכוונת לשפויים שבהם:)
נ.ב- כבר בשנה שעברה אגב, כתבתי פוסט על חשיבות הקריאה של תוויות מזון, שבדיעבד היה הפוסט הראשון בהכוונת הבלוג לאפייה בריאה.
בעודי עוברת בין דפי אינטרנט עם מתכונים לחג, אני רואה שוב את אותן העוגות. יפות וטעימות ככל שיהיו, הן אותו הדבר. אותם הטעמים, אותם המרכיבים, וללא השראה רבה מדי. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוכלת קינוחים באופן יומיומי. המשמעות ברורה: קינוחים הם בהחלט חלק גדול מהתזונה שלי. ואם אתם אוכלים משהו מתוק פעם בחודש, אתם כנראה לא נמנים בין הקוראים שלי, ואני מדברת לעצמי..
אין זה מספיק לשמור על תזונה נכונה כשזה נוגע לארוחות, ובה בעת, להתעלם מחלק גדול ממנה-הקינוחים. יש בי מעין קונפליקט פנימי שמתרחש בין שני קינוחים: האחד נראה כמו פחזנייה, ומזכיר לי את המחויבות שלי אליכם. הפחזנייה היא זאת שמזכירה לי שעליי להמשיך להמציא קינוחים מושחתים שכולם אוהבים. והשני, נראה כמו עוגת גזר מקמח כוסמין (אם נניח לרגע שלקמח כוסמין יש מראה יוצא דופן) ומזכיר לי את מה שכולנו אוהבים לשכוח: אי אפשר להמשיך לאכול כפי שאנחנו אוכלים היום.
עכשיו, האתגר שלי הוא לא לפרסם עוד עוגת גבינה/שוקולד, אלא עוגה שתהייה טעימה לכם, ולא תרגישו כל כך אשמים כשתאכלו אותה. מבחינתי, האתגר הגדול הוא להמציא עוגה עם אבוקדו/בטטה/סילאן/כוסמת, וכו', שתרצו לחזור אליה, ולא עוד עוגת גבינה עם גבינת שמנת בשינוי אדרת.
חשוב לציין: אינני מנסה להפוך כל קינוח לקינוח בריא, כי יש קינוחים שטעימים בדיוק כפי שהם. הפיכתם למשהו אחר פשוט לא תעבוד. חלקם האחר כן יעברו את "ההמרה" בצורה טובה, ובמתכונים האלה, אשמח לשתף אתכם.
שימו לב לסביבתכם: מאמרים, תוכניות טלויזיה, ספרים, תזונאים ושאר העולם מתחילים להבין שהקינוחים שלנו צריכים לעבור מהפכה. קינוחים בריאים יותר יהפכו ליותר ויותר פופולריים ונגישים, ואני שמחה שאני מצטרפת לאתגר.
נ.ב-היום מצאתי מאמר דעה קצר על כך שבלוגרים מחויבים לכתוב מתכונים מתוך מודעות לערכים התזונתיים של מה שהם מפרסמים, ועל כך שקרוב ל- 100%(!) מהמתכונים שהם מפרסמים מכילים כמויות אדירות של סוכר ושומן. אז מה דעתכם? האם הבלוגרים באמת מחויבים לתת על זה את הדעת, או לפחות לייחס לזה משמעות כלשהי, במיוחד מובילי הדעה שביניהם?
